915
דף הבית >

ישנה בחיק ילדות / יהודה הלוי

 

 

 

פירושי מילים:

1 המשורר פונה אל הנפש; נעורת - חלקיו של צמח הפשתן; ננערו - הושלכו מעליך (בלשון עבר).
2 ימי השחרות - תקופת החיים בה האדם עדיין צעיר; מלאכי שיבה - שערות שיבה לבנות; 
    שחרו - באו לקראת, קידמו.
3 הזמן - הבלי הזמן, חטאי העולם הזה.
4 מעלך - חטאך; תולדות ימים - היסטוריה.
5 מלכך - אלוהיך; בסוד - בחברת; נהרו - 1. זרמו בשטף, הרבה מאד אנשים. 
                                                        2. זרחו, האירו.

סוג השיר ונושאו המרכזי

שיר קודש מסוג ´רשות לנשמת´.
´רשות לנשמת´ - פיוטי ´רשות לנשמת´ נועדו לשמש מבוא לתפילה הנאמרת בשחרית לשבת וחג והנפתחת במלים: "נשמת כל חי תברך את שמך ה´ אלוהינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד". תפילה זו שעניינה שבח לבורא, מכונה בקיצור "נשמת" והכינוי "רשות לנשמת" מתייחס לבקשת הרשות של האדם לקרב את נשמתו אל האלוהים באמצעות התפילה.השיר מתאר את מערכת היחסים בין האדם לבין נפשו ובינה לבין האלוהים. בשיר פונה הדובר אל נשמתו וקורא לה להתנער מהבלי העולם הזה ולהתמסר לעבודת האל.

תוכן השיר ומשמעותו

בית 1 – פנייה ישירה אל הנפש: את הישנה כאילו את עדיין בתקופת הינקות, עד מתי תשכבי?! דעי כי הנעורים שלך חלפו עברו, ועפו ברוח.
הדובר פונה אל נשמתו בנזיפה המעוצבת כשאלה רטורית: "למתי תשכבי?" – הביטוי מורכב ממטאפורה כפולה: תקופת הילדות מדומה לחיק אימהי והנשמה מדומה לעולל השוכב בחיק האם ומסרב להתעורר. הדובר אינו רואה בעין יפה את העובדה שנפשו מסרבת להתבגר ונצמדת להנאות החיים. הוא מזהיר את הנפש שהנעורים הם זמניים וסופם שהם מתעופפים ונעלמים כסיבי פשתן "נעורת" העפים ברוח.

בית 2 – הדובר פונה אל נפשו בשאלה נוספת ותוהה אם לעד תנהג כאילו היא ילדה. הוא מודיע לה שתקופת הילדות חלפה. הבית נפתח בשאלה רטורית נוספת: "הלעד ימי השחרות?", כלומר הוא תוהה האם נשמתו סבורה שנעוריה יימשכו לעולם. הוא מזרז את נפשו להתעורר, לקום ולצאת מן התרדמה הרוחנית שהיא שרויה בה. שערות השיבה מדומות לשליחיה של הזקנה המטיפים מוסר לנפש הרדומה הנוהגת בקלות-דעת ובפסיביות מקוממת, ומבשרים את המוות הקרב, עובדה המחייבת התעוררות מיידית.

בית 3 – הדובר מתרה בנשמתו: עליך להשתחרר מהבלי העולם הזה, כפי שהציפורים מתנערות מטל הלילה. בבית זה בולטת המסגרת הנוצרת באמצעות השורש נ.ע.ר – המתקשר לדימוי הנעורת שהופיע בבית הראשון. דימוי הזמן לטל מדגיש את משמעות הזמן כחסר-ערך וזמני. הזמן מוצג כביטוי כולל לעולם הגשמי, הכרונולוגי, הכרוך בהנאות הגוף וסיפוקים מיידיים המונעים מהנפש להתמסר לייעודה הרוחני. ה"ציפורים" משמשות דימוי מרכזי לנפש השבויה בקינה ואינה מנצלת את יכולתה לעוף. הרעיון מבוסס על משל ממסכת סנהדרין המדמה את הנפש השוכנת בגוף לציפור שאינה מצליחה להמריא: "ונשמה אומרת: גוף חטא שמיום שפרשתי ממנו הריני פורחת באוויר כציפור" (צ"א, 1).

בית 4 – הדובר מבקש מנשמתו: עופי כציפור על-מנת להשתחרר מחטאך ומן ההיסטוריה הארצית הסוערת בה את עוסקת. דימוי הדרור תואם את דימוי הציפורים מן הבית הקודם. הדובר מבקש את נפשו שתשתחרר מהחטאים הרובצים עליה, שכן העיסוק בהבלי היום-יום כמוהו כעבדות שיש לנסות להיחלץ ממנה. יש להתנער מן הזמן ולהתרומם מעל חיי היום-יום הסוערים כים ואינם מאפשרים את שלוות הנפש הדרושה להתמסרות הרוחנית.

בית 5 – הדובר מנסה לשכנע את נשמתו לנהוג בדרך הקדושה: עליך לרדוף אחר אלוהייך, בחברת נשמות אשר נוהרות אל טובו של ה´. בבית זה מופיעה הקריאה המציגה את ייעודה האמיתי של הנשמה: לרוץ אחר האל. הנשמות מדומות ללהק ציפורים הנוהרות אל טוב ה´. יש בתיאור הנשמות הנוהרות אל טוב ה´, פיתוח של דימוי הציפורים המעוצב לאורך השיר, ולפיכך הנשמות שהצליחו להתנער מן הזמן ומצאו את דרכן אל האל – הן הנהנות מחוויית ההזדככות הרוחנית שלפי רש"י כרוכה בביאת המשיח.

קישוטים

  1. מטאפורות: 
ישנה בחיק ילדות - "תקועה" בילדות, מסרבת להתבגר. 
מלאכי שיבה – שיער השיבה המסמל את הזיקנה המאותתת כי סוף החיים קרב והגיע הזמן להתפכח ולנהוג בתבונה, כלומר לבחור בדרך הישר – דרך האמונה באל וקיום מצוותיו.
רסיסי לילה - טל.
 
  1. דימויים:
 נעורים כנעורת ננערו – צימוד המדמה את תקופת הילדות לנעורת הפשטן, זאת כדי להמחיש את סיומם, הדומה להתעופפות אבקני הצמח  ברוח.

 כציפורים – כמו הציפורים המתנערות מן הטל על מנת לעוף, כך על הנשמה להתנער מהבלי הזמן, כלומר מבזבוז זמנה על הבלי העולם הזה.

דאי כדרור – הדובר פונה לנשמתו ומבקש ממנה לדאות (לעוף) כמו ציפור דרור ולהשתחרר מחטאיה.

ימים כימים יסערו – הדובר מרחיב את פנייתו לנשמה בבקשתו שתשתחרר מתולדות ימים, כלומר מהעבר ההיסטורי הפרוע שלה המדומה באמצעות הצימוד (ימים – צורת רבים של  ´יום´ / ימים – צורת רבים של ´ים´) לימים סוערים.

 

3. שיבוצים:

     א. "למתי תשכבי" ("עד מתי, עצל, תשכב..." משלי ו´, 9).
     ב. "במוסר שחרו" ("חוסך שבטו שונא בנו, ואוהבו שיחרו מוסר", משלי י"ג, 24).
     ג. "אל טוב ה´ נהרו"  ("ינהרו אל טוב ה´...", ירמיהו ל"א, 12).

 

4. צימודים: (הגדרה: שתי מילים דומות בצלילן אך שונות במשמעותן).

א.       נעורים Û נעורת Û ננערו (כולן מהשורש נ.ע.ר).
ב.       ימים (יום) Û ימים  (ים).
ג.        דרור (שם של ציפור) Û דרור (חופש).
 
 5. האנשה: 
   האנשה של נפש האדם, למרות שהנפש אינה אנושית, אלא - אלוהית (הוענקה ע"י האל);  פניה  אל הנפש כאילו היתה יצור אנושי.

 6. אקרוסטיכון: אופייני רק לשירי קודש – י ה ו ד ה .

סיכום

שיר תקיף מאד ובוטה, עתיר סימני קריאה ומילות ציווי (דעי, צאי, ראי, התנערי, וכו´) המדגיש את הנימה הנחרצת המבקשת לשכנע את הנשמה שהגיעה העת לתיקון מיידי. למרות שהנפש מוצגת בעמדת נחיתות, ניכר בדובר שהוא מאמין בכוחה להתעורר ולתקן את דרכיה. למעשה זהו שיר בו מבקש המשורר לעודד את כל האנשים המתקשים באמונתם, הנוטים לעתים לפיתויי הבלי העולם הזה ושוכחים את ייעודם האמיתי שהוא התקרבות לאל, תוך הקפדה על קיום אורח-חיים דתי ואדוק שכל כולו אמונה שלמה וקיום מצוות המסורת היהודית.

דואר נע מנשה, 37810  טל. 04-6189900, פקס. 04-6189922
Blacknet.co.il - בניית אתרים